טליה פז מבצעת את love של שרון אייל.
איטס דה פז.
איטס דה פז.

כמה זמן זה עכשיו
כמה רחוק זה כאן
כמה שוקלת נוכחות האין-חומה
וכמה הצבעים העליזים והצלילים המזמינים והפתיחות והקדמה משאירים בפה גרגרים גרגרים שמסרבים,
פשוט מסרבים.

מול ידיים מורמות-
איום או וויתור-
אני מתכווץ לכדי רבע-אני קפיץ-אני
דוחף-את-האדמה-אני
כבר במקום אחר

הכיסא רך ומלטף, כמעט ואמרתי 'ומעניק לך תחושת ביטחון לאורך כל היום' . התנועות ההידראוליות שלו מכינות אותי נפלא לטיסה.
ואז ללא שום הודעה מוקדמת מגיעה הדיילת ודוחפת לי כמה מכשירים לפה. אני חושב 'זכותה, הרי היא רק רוצה כאן להנעים' ופותח את הפה לגחמותיה. 'אבל מה עושה כאן הטייס' אני מהרהר שעה שהטייס הראשי מגיח מאחור ובלי לדבר בכלל הוא מתחיל בתנועות משיכה עזות המאיימות לקרוע אותי ממושבי.

ימים כמו היום למשל, שאת מרגישה כאילו היית בהם צל חולף על ריבועי בטון

מתחת לכובע של סטיב רייך מסתתרת כיפה, כך היה כתוב בעיתון. לא היה כתוב שם מה מסתתר מתחת לכיפה. אז הלכתי לשמוע.

סטיב רייך במוזיאון תל-אביב.

אני אוהב את התמונה הזאת בגלל מה שאני זוכר שלא רואים בה

סטייסי קנט [Stacey Kent] בהופעה, מועדון הזאפה 2-9-2006

לפני שנתיים אליסף סיפר לי על סרט שהוא עושה. הוא ציין אופניים, תל-אביב, הזכיר את`My favorite Things` מצלילי המוזיקה ושאל אם בא לי לעשות לזה מוזיקה.