‫מְדַבֵש‬

‫מסגרות של שיחות בנמל‬

‫דבש‬ — Fri, 06 Nov 2009 07:16:54 +0000

פריימים מתוך ההופעה שהיתה בנמל יפו במסגרת "נמל בית" באפריל 2009

קול פנימי:

בארבע עיניים:

פטפוט

רמיזות

נהי

פיוט

צמחי מים, רחש, נשימה, בקול אחד, משברים, בקריצה

‫שיחות בנמל‬

‫דבש‬ — Fri, 06 Nov 2009 06:56:54 +0000

הופעה שעלתה [באפריל 2009] במסגרת 'נמל בית' בהאנגר גדול בנמל יפו. כמעט עם ריח הדגים, רעש הגלים ומגע הרוח [אבל לא].

פיוט, בארבע עיניים, קול פנימי.
שלושה ריקודים מתוך ההופעה. טכנית, קול פנימי בהופעה לא בא אחרי בארבע עיניים אבל נראה היה לי שהם מאוד מתחברים אז הרשיתי לעצמי בעריכה לקרב בניהם.
בארבע עיניים הוא הריקוד הראשון בכתב תנועה שאני רואה שיש בו מגע בין הרקדנים. לא שמגע הוא הקשר היחיד שיכול להיווצר, שהרי גם מבט הוא תקשורת, גם תנועה בחלל, גם תחושת-הביטחון-בזה-שרוקד-לידך-שיסובב-את הראש-בזמן הוא קשר, חזק אפילו. אבל יש משהו במגע הזה, המיוחד, שהוא כמעט מהפך, בעולם המינימליסטי הזה של ריקודנטו ושל תרצה ספיר.

נהי, פטפוט ובשני קולות

‫מה שיש‬

‫דבש‬ — Thu, 29 Jan 2009 12:01:56 +0000

אבא שלי ואני נקלעים לפתח-תקווה.
הוא עושה לכאן את כל הדרך מהכביש הישן כדי להבין איפה הוא נמצא.
זה לוקח לו שעתיים.
בערך כמו פעם.
אבל עכשיו, כך הוא טוען, הוא מבין איפה הוא ביחס למה שהיה אז.
בכל מקרה, הוא מזמין אותי לפלאפל ברחוב שמסתבר שהוא הראשי של פתח-תקווה.
איש הפלאפל רוכן קדימה 'מה בשבילך אדון' הוא עושה קול של פקיד-מס-הכנסה,
ואני אומר: 'שים, שים'
'מה שים ,שים' אומר לי איש הפלאפל, 'עגבניות רוצה'? אני מהנהן.
'חומוס?' הנהון.
'טחינה? 'הנהון'
'חמוצים, כרוב כבוש?'
'כן', אני כמעט לוחש, 'שים מה שיש' אני מרגיש איך שאני הולך ונעשה קטן עד שאיש הפלאפל תוקע בקול תרועה:
'אז תגיד קומפלט, למה אתה הולך סחור סחור, תגיד קומפלט, אתה מזעזע לי כאן את כל המערכת'
ואני מתעורר, כמעט מוחא לו כפיים על ההצגה וחושב כמה פעמים הוא עשה את הנאמבר הזה שלו היום.
ולמי.
אבא שלי בינתיים כבר כמעט סיים את החצי-מנה שהפקיד השני נתן לו.
ואני שם לב:
חצי מנה ורק עם כדורים- כמו ילד קטן.
אבא שומר על איזו דיאטה שברורה רק לו. הוא אוכל מעט. אבל מהר, כי הוא רעב.
אתה רואה, כאן? הוא מצביע עם הפיתה לכיוון הרחוב.
'כמו אצלנו . בית הכנסת הגדול ליד גן טיול.
זה אותו מודל.
כאן כל אחד קיבל חלקה ואחר כך הילדים שלו מכרו את זה. תראה מה נהיה מכל זה.
גם לסבא הציעו חלקה בעין איילה או בצרופה'.
'נו, אני שואל' אחרי שהוא הפסיק, וניגב את פיו, 'מה קרה עם זה?'
'הוא לא רצה להיות חקלאי, הוא לא ידע להיות חקלאי, הוא לא ידע מה לעשות עם כל זה, הוא חלם על משהו אחר. אז הוא ויתר על זה'
'אז במה הוא עבד' אני שואל ומבין שעד עכשיו בעצם לא ידעתי מה סבא שלי עשה
נתנו לו לשתול עצים וכל מני עבודות כאלה' משיב לי אבא שלי ומתחיל ללכת פתאום מהר.
ואני אומר: 'אז בסוף הוא כן עבד בחקלאות…'
הוא לא עבד בחקלאות' אבא שלי עוצר רגע ומביט לתוך עיניי. 'הוא עבד במה שיש'

‫שיחות‬

‫admin‬ — Tue, 20 Jan 2009 23:23:27 +0000

שיחות בתנועה,
חידות מתדפקות איכשהו, כמו המטרונום,
על פתח הרצון הזה, הפשוט,
להגיד
לשמוע
להדהד
אצל מישהו
ובתוך עצמך

ריקודנטו בהופעה במסגרת חשיפה בינלאומית 2008, שמתרחשת דווקא בפתח 2009,
ב- 24 לינואר, יום שבת, 9 בערב בסוזן דלל.
ריקודנטו [היום] הם [הן]: שרון רשף-ארמוני, נירה על-דור, טלי רונן, שלומית עופר, לילך שליט, מיכל מנור-עמיר, עמית צ'סני-בהארי [עם הפנים אל האור], אורלי יעקב.
כוריאוגרפיה- תרצה ספיר.

את 'הכרזה' עיצבתי מסביב לצילום של שתיים מהחברות בקבוצה.
צילמה אותו ברגש רב, צלמת שאני לא מכיר, ואני רק יודע שקוראים לה מור ארקדיר,
בבקשה, אם מישהו מכיר, שיעזור לי להגיד לה תודה.

‫איש המיסתורין‬

‫דבש‬ — Mon, 19 Jan 2009 17:19:14 +0000

שלושה חודשים, אצל יעל דן, היה זאביק איש המיסתורין.
ושלושה חודשים אף אחד לא ידע שזה הוא, עם הקול הנמוך, המתכתי והלא אמיתי.
לא אישתו לא ילדיו
וגם לא אף אחד מפה.
עד שאיזה מישהו התקשר אליו ואמר לו שחקר ומצא שזה הוא
ושיודה
אבל זאביק לא הודה
והאיש התקשר לפה.

ופה ענתה המזכירה
ושאלה מה זה איש המיסתורין
וכשההוא אמר שמדובר בפרס כספי
המזכירה המסורה מייד אמרה לו שבכלל אין איש כזה
ובטח שלא כאן
אבל למחרת היא התקשרה לרדיו ואמרה
שהיא, את איש המסתורין, רואה יום יום משמונה עד חמש בערך,
והוא בכלל לא מסתורי כמו שאולי אתם חושבים, היא אמרה,
בכל קומה כאן יש לו מישהי
שמכירה כל שערה משערות ראשו
אז היא קיבלה את כל כספי הפרס,
שהלכו מייד לכיסוי רק חלק מכל החובות שבעלה השאיר לה
וברח
עם איזו אשת מסתורין
אחרת

‫ועכשיו מה‬

‫דבש‬ — Tue, 23 Dec 2008 17:47:51 +0000

[אני] חי בתחושה ש[אני] לא כותב מספיק, לא מצלם מספיק, לא מספיק קרוב למוזיקה שלי,
לא מספיק באופן כללי,
ל א מ ס פ י ק מספיק ,

ואני יודע שהאין-לי-מה-לומר הזה
הוא גם אמירה של עכשיו וכאן,
והיא מוחשית
כמו גרגר של חול בעין
שאמנם היא מפריעה לתנועה הכללית
אבל היא עוזרת לגלגל את הזמן תוך
תחושתו

‫מיניאטורות‬

‫דבש‬ — Tue, 23 Dec 2008 09:37:19 +0000

פריימים שהוצאתי מתוך הווידאו של מיניאטורות.
את הוידאו צילמתי בשתי הופעות שנערכו במרכז סוזן-דלל בסוף 2007 ובאמצע 2008.
הריקודים נכתבו בכתב תנועה אשכול וכמן על ידי תרצה ספיר.

רוקדים: שרון רשף-ארמוני, טלי רונן, הנר דריווס, שלומית עופר, לילך שליט, מיכל מנור-עמיר, עמית צ'סני-בהארי [שגם עיצבה את התלבושות], אורלי יעקב.

‫ריקודנטו - שחפים, אש קטנה, דוכיפת, והלמות‬

‫דבש‬ — Thu, 18 Dec 2008 05:16:29 +0000

מתוך ההופעה מיניאטורות,
סוזן דלל, חשיפה בינלאומית, דצמבר 2007
כוריאוגרפיה: תרצה ספיר
רוקדות ורוקד: שרון רשף-ארמוני, טלי רונן, שלומית עופר, הנר דריוויס, לילך שליט, מיכל מנור-עמיר, עמית צ'סני-בהארי, אורלי יעקב

‫אהבת פועלי הבנין שתיים‬

‫דבש‬ — Thu, 27 Nov 2008 05:13:58 +0000

כל יום כשאת עוברת כאן בתשע, עובר רעד בכתף אצלי.
אולי היא לא איתנה? אולי את כן גדולה?
מה כבר הכתף שלי יודעת- היא רק כתף.
למה מניחים עליה עלמות בנעלי עקב.
ואני יודע-
גם כשהיא נשמטת זה לא תמיד כואב.

והאלה שורקים אותך על גחונם
ואוהבים אותך עד ראש הגג-
המפואר, היציב, המגונן
ושעדיין
ל א ק י י ם

רוצי רוצי, חייכי רק קצת
בין השריקות הריקות שאת אוספת
בין הקומות שאת שורפת
המבטים שאת זורקת
מה יש לך
להפסיד
או לנצור

‫חדש‬

‫דבש‬ — Tue, 25 Nov 2008 22:38:09 +0000

אהההה.

[גם] אני מגיע לכאן, מדי פעם, לבדוק אולי כתבתי משהו. אולי הרף עין של מחשבה הצליחה בכל זאת להתחמק ומצאה את הדרך עד הנה; אולי פסיק זע מפה לשם ושינה איזו משמעות. אולי לטובה.
והאכזבה שכלום לא השתנה ואף מילה לא אבדה את עצמה לדעת, אף מילה לא שכבה על אף גדר אף על פי שגדרות דווקא יש כאן לא מעט. נוחות אפילו.