כיווץ-קפיצה

מאת דבש | 9 באוגוסט 2007 | קטגוריה: רואה ממטר |

לזוש

מול ידיים מורמות-

איום או וויתור-

אני מתכווץ לכדי רבע-אני קפיץ-אני

דוחף-את-האדמה-אני

כבר במקום אחר

8 תגובות
לכתוב תגובה »

  1. זו ש 10 באוגוסט 2007 0:41 :

    זה יפהפה.
    תודה.
    וגם

    עכשיו אני בורחת אבל אשוב.

    *******************************

    dvaash:

    תודה, 
    [אני מניח שאם יש לך לאן לברוח - יש לך יכולת לשוב]

    Reply

  2. שירילי 10 באוגוסט 2007 8:41 :

    בדיוק כשהתחלתי לדאוג לך.

    Reply

  3. dvaash 10 באוגוסט 2007 9:51 :

    שירילי, אפשר להמשיך להתחיל לדאוג לי.
    זה מוצא-חן בעיניי דווקא,
    [תודה, תודה]

    Reply

  4. עובד זר 11 באוגוסט 2007 21:42 :

    היי, כל הברחנים והדאגנים כאן!
    מה העניינים, חבר'ה? חשבתם שתוכלו לברוח ממני
    לשבת על הבאר המאולתר, על השורה המנצחת את עצמה?
    דובשון, אתה ממוש!!! ;)
    ****************

    dvaash:

    הבאר הזה, אדוני, הוא חתיכת אילתור שקולטריין היה מתחנן להצטרף לסשן.

    הצליל שלך, החספוס הזה [משהו שהיה שרוי בתוך עץ אלון כמה זמן] מתלבש יפה מאוד במערכת.

    אבל ממוש?!!!

    ממוש?!!

    תראה, המאמצים כאן להיות [סוף סוף] בן-אדם רציני, עם משקל ואמירה ומעוף,

    המאמצים האלה הם כמעט בלתי אפשריים עבורי, מה-אתה-יודע,

    ואתה ככה בא, עם הקלילות הזאת והכלאחר-יד הזאת וזורק לי 'ממוש'?

    תגיד לי, איך אפשר לבנות ככה פרסונה, מה קורה לך בנאדם?!

    [אהבתי את 'השורה המנצחת את עצמה' תמיד רציתי להכיר אותה]

    Reply

  5. מגי 11 באוגוסט 2007 23:57 :

    יפה

    Reply

  6. dvaash 13 באוגוסט 2007 18:39 :

    תודה מגי,
    [פסיק זה אומר שכנראה כתבתי עוד דברים אבל אחר-כך הם מחקו את עצמם]

    Reply

  7. זו ש 13 באוגוסט 2007 20:14 :

    הנה שבתי. והמלים איתן הלכתי הן גם אלה איתן שבתי.
    הדבר הזה שלך כה מדבר את עצמו.
    ומשמח.
    תודה שניה.
    }{

    Reply

  8. עובד זר 14 באוגוסט 2007 0:13 :

    סליחה, ממוש, ברח לי.

    Reply

לכתוב תגובה