אהבת פועלי הבנין שתיים


כל יום כשאת עוברת כאן בתשע, עובר רעד בכתף אצלי.
אולי היא לא איתנה? אולי את כן גדולה?
מה כבר הכתף שלי יודעת- היא רק כתף.
למה מניחים עליה עלמות בנעלי עקב.
ואני יודע-
גם כשהיא נשמטת זה לא תמיד כואב.

והאלה שורקים אותך על גחונם
ואוהבים אותך עד ראש הגג-
המפואר, היציב, המגונן
ושעדיין
ל א ק י י ם

רוצי רוצי, חייכי רק קצת
בין השריקות הריקות שאת אוספת
בין הקומות שאת שורפת
המבטים שאת זורקת
מה יש לך
להפסיד
או לנצור

תגובה אחת
לכתוב תגובה »

  1. פוסט נהדר =]

    Reply

לכתוב תגובה